משה אביסרור ממחיש יותר מכל את המפעל הציוני: כאדם שהגיע ממרוקו עם משפחה גדולה היישר למאבק כלכלי לפרנסת משפחתו בתוך מדינה צעירה, שהייתה אז בחיתוליה. חמוש בחוכמת חיים, אך ללא קשרים, הציב מטרה בחיים, וגייס את אישיותו הכובשת, מקצועיות ודבקות במטרה.
רוביק דנילוביץ' - ראש העיר באר שבע
המפגש הראשון שלי עם משה ז"ל ואסתר תבדל"א נערך בסוף שנות השבעים. יורם בנם למד איתי בשכבה בבית הספר "תומר". ביתו בוילות מצדה, היה פתוח לכל מי שהגיע והתקבל בחום ובאהבה.
דלתו הפתוחה ומשפחתו האוהבת הפכו לסמל היכר של חברת הבניה אותה הוביל להצלחה. ייחודיותה נעוצה בערכי המשפחה והלכידות שהעצימו את החברה והפכו אותה לחברה מובילה במשק הישראלי ואת משה לקבלן גדול ומוערך בכל הארץ.
למרות שמשה היה איש עסקים חריף וחד, לא נעלמה ממנו הרגישות לבריות, האינטליגנציה הרגשית והאנושיות. זה אולי סוד הצלחתו והצלחת משפחתו. ראיתי את משה מנחיל ערכים אלה בממשיכיו, כאשר הקפיד כל הזמן לשאוף להיות המוביל והטוב בתחומו.
לצד הצלחת החברה, משה אף פעם לא זנח את פעילות החסד והתרומות לאלה שידם אינה משגת. משה שלט בכל פרט והיה מעורב בכל דבר עד ימיו האחרונים.
חזונו של בן גוריון לפיתוח הנגב התממשה בפועלו רב השנים של משה. העיר באר שבע התברכה במשה אביסרור, שהיה מבוניה ומפתחיה, ולנצח ייזכר ככזה.